הקדמה. הישראלי הנדיר המתענין בשירה, בודאי חיפש ספרי מבוא לשירה, הכתובים בעברית.
הבנת שירה, וכתיבת שירה. יש מספר כאלה. במאמר נסקרים הספרים. הספרים אכן כתובים טוב, ומלמדים. אולם נעשית בהם כרגיל אותה טעות אופינית, שהרסה את השירה העברית.
מזשיר, מדריך לשירה, שמעון זנדנבק. אולי ספר המבוא המוכר מכולם. יסודי ובסיסי, המציג דרך תאוריה מבולבלת משהו, את מושגי השירה הבסיסיים ביותר. כניסה ראשונית לשירה והבנתה. התמקדות בשני חלקי השירה, תוכן, ושפה, והמיזוג בין שניהם, המייצר את השירה האולטימטיבית, על פי זנדנבק. הספק קולח, ומלמד היטב.
אבל הטעות הטעות היא גדולה. רוב השירים, בספר, אינם אטרקטיבים בכלל, או שהתיישנו, או שאף פעם, לא היו מוצלחים במיוחד.
צנח לו זלזל/ביאליק
צנח לו זלזל על-גדר וינם –
כה ישן אנכי:
נשל הפרי – ומה-לי ולגזעי,
ומה-לי ולשוכי?
נשל הפרי, הפרח כבר נשכח –
שרדו העלים –
ירגז יום אחד הסער – ונפלו
ארצה חללים.
אחר – ונמשכו לילות הזועה,
לא מנוחה ושנת לי,
בדד אתחבט באפל וארצץ
ראשי אל-כתלי.
ושוב יפרח אביב, ואנכי לבדי
על-גזעי אתלה –
שרביט קרח, לא ציץ לו ופרח,
לא-פרי ולא-עלה
זנדנבק מתדיין בהרחבה על השיר על פני עמודים רבים. אבל נושא השיר מיושן, המילים מיושנות, החוויה לא רלוונטית ולא עוברת, בשיר תלוש ומשמים.
הנזק עצום, רוב השירים בספר הם לא אטרקטיבים. מוחמצת פה מטרה חשובה של ספר כזה, הגברת אהבת השירה, אצל הקורא המתחיל. זנדנבק בודאי יכול היה להדגים את נושאי הספר, רק באמצעות השירים האטרקטיבים ביותר. יש כאלה מספיק בשירה העברית לתולדותיה. ניתן היה גם להשלים מהשירה האנגלית, ולבחור שירים להם תרגום מעולה, או אפילו יותר טוב לתת את השיר באנגלית, במידה והאנגלית, היא פשוטה.
השיר, צנח לו זלזל, יוצר טינה אצל הקורא לשירה העברית, ושירה בכלל. רוב השירים בספר הם כאלה.
מסתכל על עוד שיר מהספר, הפעם תרגום:
שיר לילה לנודד/גתה
על שיאי הרים
דממה
בצמרות יערים
לא תשמע אף
אף נשמת רוח
הצפורים שותקות על בד
קופאה
חכה עוד מעט
וגם אתה תנוח.
אני מאמין לזנדנבק, שהשיר, הוא משיאי השירה הלירית הגרמנית והעולמית. אולם ברשותנו רק התרגום. והתרגום, חסר תוכן ממשי. אז מה שואל הקורא? אז מה? זנדנבק, מרחיב על גבי עמודים שלמים, ומפרט למה כן מדובר בשיר ראוי. זה מה שמוכיח שלא מדובר בתרגום ראוי, אם צריך כל כך להתאמץ כדי לשכנע, שהטקסט כן שיר.
כמו בשיר הקודם, הקורא מתבעס, מהטקסט הסתמי.
ציון סופי. תוכן הספר 7/10. שירים 2/10. סה"כ 4/10.
מגמות יסוד בשירה המודרנית, שמעון זנדנבק. כשמו כן הוא הספר סוקר כוונים שונים בשירה המודרנית האירופית והאמריקאית של החצי הראשון של המאה ה20 . כולל בודלר ומשוררי צרפת של סוף המאה ה 19. לטענותו הנכונה של זנדנבק השירה מתפצלת לכוונים/משוררים שונים כמעט לחלוטין בשירה שלהם. את כולם מאפינת החוויה המודרנית. זננדבק כמו בספר הקודם, מציג תאוריה, המגשרת בין כל המגמות.
לטענתו באותה תקופה, השירה התאפינה או 1) באני סוביקטיבי רומנטי מוקצן, 2) תאור פיזי מדויק ויבש של המציאות 3) הטקסט כטקסט אוטונמי, התמקדות קיצונית בלשון השיר. חלק מהמשוררים המובאים בספר, מאחדים 2 או 3 מכוונים אלה בשירתם, בצורה די מבלבלת.
רעיון ראוי ביותר לספר בסיסי לקורא/כותב המתחיל. הספר קולח ודי מרתק. אולם כרגיל הבעיה בשירים (כלאמר תרגומים) עצמם. התרגומים כולם לא ברורים לא אטרקטיבים ובעיקר בעיקר השירים (שכולם תרגומים גרועים), לא מדגימים בצורה ראויה את נושא הפרק בספר.
קדושה/מלארמה
בחלון המסתיר
את עץ האלגום העתיק המשיר את ציפוי הזהב שלו
של הויולה שלה המנצנצת
לפנים עם חליל או גיתית
ישנה הקדושה החיוורת הפורשת
את הספר העתיק המתפרש
של המגניפיקאט המפכה
לפנים עם תפלת ערבית ותפלת לילה
בחלון זה של כלי לחם הקודש
אשר נוגע בו ביעף נבל, הנוצר על ידי מלאך
במעוף ערבית שלו
בשביל הפרק הענוג
של האצבע אשר בלא עץ האלגום העתיק
ובלא הספר העתיק היא מחזיקה אותה במאוזן
על הפלומה האינסטרומנטלית
מוסיקאית של הדממה
שיר זה הוא אחד השירים המדגימים מה ניתן לעשות עם שפה במודרניזם. ואין לי ספק שהמקור בצרפתית הוא חזק, ומדגים זאת היטב. אבל שירה לטענת המדגישים את השפה והצליל היא מה שאובד בתרגום. והתרגום הנוכחי הוא אבוד לגמרי. תרגום חסר פשר סתמי ומרגיז. בודאי לא מדגים חוויתית את מה שזנדנבק מנסה ללמד.
כנ"ל לשאר השירים בספר, גם אלה שפחות נשענים על השפה, והם לא רבים.
עוד טענה שלי לגבי ספר ספציפי זה, היא שהספר מניח ידע של הקורא על קלאסיצ'יזם ורומנטיקה. ידע שכלל לא ברור שיש לקורא. טוב היה עושה זנדנבק אם היה מתחיל את הספר בפרק ארוך על קלאסיציזם (בעיקר שייקספיר). ועוד פרק ארוך על שירה רומנטית (למשל אנגלית, וורדסוורת', וכו'). טענה זו שוב מצביעה שוב על איזה חוסר אכפתיות אבסורדי מהקורא. לא אם הקורא יבין, ובטח לא אם הקורא יהנה מהשירים.
ציון סופי. תוכן הספר 7/10. שירים 0/10. סה"כ 2/10.
אמנות השירה, בנימין הרשב. ספרו של הרשב מכיל מספר פרקי מבוא לשירה, מטאפורה, מצלול, שירה מודרנית, ועוד שני פרקים יותר שוליים. הספר בעל אופי יותר כבד, ואקדמי. בנוסף להוראת החומר מוצגת בו גישה תאורטית די כבדה, למושגי המטאפורה והצליל. אולם למעשה הספר כתוב טוב, ויכול לשמש ספר מבוא, למתענין המתחיל בשירה. הספר חכם קולח ומרתק. ביחוד בולטת העובדה, שהשירים (בחלקם מתורגמים), הם אטרקטיבים וראויים.
גם כשניתן תרגום גרוע מאוד לפרופרוק, השיר הגדול של המאה ה 20. מצורף הטקסט באנגלית (אנגלית פשוטה), פלוס הסבר מבריק.
אויגן גומרויגר
אולי אילן
אילן אולי
אולי צפור
צפור אולי
אולי אביב
אביב אולי
אולי מלים
מלים אולי
איזה שיר נהדר, איזה תרגום מקסים.
ציון סופי. תוכן הספר 7/10. שירים 8/10. סה"כ 7.5/10.
בית הספר למשוררים, אילן שיינפלד. הפעם ספר, למשורר המתחיל. רוב הקוראים המתחילים הם גם משוררים מתחילים. ספר מצוין, ולא שגרתי, גם מעודד כתיבה, אמונה בעצמך, וכו'. גם משמש כמדריך
לשיפור יכולת הכתיבה היצירה, העבודה על הטקסט. מדריך יישומי, למשל לניהול טיוטות, עצה חשובה ללוות את הכתיבה בקורא נאמן, ועוד מבחר עצות חשובות. מגרעה מסוימת היא שלפעמים הדרך היא של שיינפלד עצמו, והיא מתוארת כדרך היחידה האפשרית, אולם למעשה, ייתכנו דרכים אחרות
המדריך מלווה בעצות מעשיות, איפה לפרסם שירה, סדנאות שירה, איך מוציאים לאור, פרסים שונים ומלגות. חלק מסוים התיישן, אבל הרוב עדיין רלוונטי.
בספר אין שירים
ציון סופי. 8.5/10
הסדנא לשירה, מדריך לכתיבת שירה והוראתה, אילן שיינפלד. שוב ספר מבוא לשירה, קיים בו לרוב דגש על הסתכלות על תאורית השירה ככותב. כלאמר הספר נועד גם לקוראי השירה, אבל בעיקר לכותבי השירה (שלרוב הם אותו אדם). ההבדל מהספר הקודם, שפה לא מדובר על תהליך היצירה, אלא בעיקר, על תורת השירה (מטאפורה וכו'), לפעמים ניתן הסבר על המושגים, ובעיקר איך ניתן להשמש בהם בתהליך היצירה. הספר כן מניח ידע מינימלי על מושגי שירה הבסיסיים. קיימת פה הסתכלות מקובלת על מושגי השירה, וגם דגשים בלתי שגרתיים, ששיינפלד עצמו מוסיף, האופינים להתסכלותו הוא, על תורת השירה. הספר בנוי בצורה לא שגרתית ואפילו מוזרה ותמוהה.
בחירת רוב השירים המדגימים, והם רבים, מחרידה. שיינפלד בוחר שירים לרוב מתקופתו, שהיתה תקופה חלשה ביותר, וידועה ככזו. בתור משורר גאה, הוא בוחר שירים גאים רבים (ומתקופתו).
התוצאה שירים גרועים לא אטרקטיבים, אנמים, לא מענינים, שלא עושים כלום לקורא, ולפעמים בהרבה יותר גרוע מזה.
עוד ס' שייקספירית/ויזלטיר
אמרי נא לי, פרחינה עדינה,
היש סיכוי שמבטך התם,
המרצד בחום עם דוק פנינה,
וצווארך הציפורי החם,
ושתי כתפייך הנושמות לאט
מעל זוג השדיים הקטינים
(אך המתוחים ומנקרים בבד
כמקורים קלים כאפונים),
ויריעת בטנך המרועדה
גלויות מכיסופי חיכוך נסתר,
וירכייך השזופות בלא מידה,
והתחת הגואה, המכופתר
במכנסוני ג'ינס סמרטוטי: -
היש סיכוי שיזדיינו איתי?
בוינה, איזה שיר לא נעים. שיר שמבזה. ואין בו כלום מעבר לזה.
ציון סופי. תוכן הספר 5/10. שירים 1/10. סה"כ 2/10.
אנדרסנדינג פואטרי, ברוקס ווורן. ספר זה, נחשב לספר לימוד מרכזי חשוב נהדר, וקל להבנה יחסית, ללימוד שירה, הניתן בשפה האנגלית. הספר קולח מתודי עשיר, וסיסטמתי. אמנם הספר נבוסס על הסתכלות מסוימת על שירה, קריאת שירה, וניתוח שירים. הסתכלות השמה דגש על הדרמה שבשיר. הסתכלות שמתאימה מאוד לשירה אנגלית. גם הקורא שאיננו דוגל בדגש זה, יהנה וילמד מהספר. הספר איננו לכוד בגישה הספציפית, של ברוקס, בכלל. קורא שסיים את הספר יידע שירה, יבין שירה, יאהב שירה, ויידע לנתח שירים.
השירים הם הנפלאים ביותר, ומספרם עצום.
Written in March/wordsworth
The cock is crowing,
The stream is flowing,
The small birds twitter,
The lake doth glitter
The green field sleeps in the sun;
The oldest and youngest
Are at work with the strongest;
The cattle are grazing,
Their heads never raising;
There are forty feeding like one!
Like an army defeated
The snow hath retreated,
And now doth fare ill
On the top of the bare hill;
The plowboy is whooping- anon-anon:
There's joy in the mountains;
There's life in the fountains;
Small clouds are sailing,
Blue sky prevailing;
The rain is over and gone
אלה שהאנגלית איננה שפת אימם, ייתקשו בחלק מהשירים. אם האנגלית שלהם טובה, הם ייצלחו את רובם, לדעתי.
ציון סופי לדוברי אנגלית כשפת אם. תוכן הספר 9.5/10. שירים 9.5/10. סה"כ 9.5/10.
ציון סופי לשולטים בשפה האנגלית כצורה סבירה. תוכן הספר 9.5/10. שירים 6.5/10. סה"כ 7.5/10.
מסקנת המאמר. ספרי הלימוד בשירה צריכים להחיל שירים אטרקטיבים בלבד. כנ"ל מוספי העיתונים, עיתוני השירה, שעורים בבית הספר התיכון, וקורסים באוניברסיטה. אז הצבע יחזור ללחיי השירה. ולא תהיה כזו שנאה, לשירה.
מוטי ריקלין